החלטה בתיק רע"ב 6/13

           האם אסיר בהפרדה זכאי לקבל בכל ביקור שלושה כרטיסי טלכרט או ארבעה? והאם הוא זכאי לחלק את דקות השיחה להם הוא זכאי מדי יום לשלוש פעימות או ארבע פעימות? אלו שתי השאלות הנכבדות שבית משפט זה נדרש להן במסגרת הבקשה שבפנינו.

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן אחת עשרה שנים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת אמצעי לחימה, עבירות מרמה, תקיפת שוטר והלבנת הון. המבקש החל לשאת את עונשו ביום 31.8.05 ואמור להשתחרר ביום 30.8.16. זהו מאסרו השלישי של המבקש. המבקש מוחזק בהפרדת יחיד מאז 17.11.08 עקב הגדרתו כאסיר המשויך לכנופיה. משכך חלות על המבקש הוראות ספציפיות המעוגנות בפקודת הנציבות המיוחדות לאסירים הנמצאים בהפרדה. בין היתר נקבע בפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.03.00 (להלן: פקודת אסירים בהפרדה) כי לרשותם של  אסירי ההפרדה תהיה מכסת זמן של שישים דקות שיחה ביום שאותה ניתן לפצל לשלוש פעימות נפרדות.

           בעקבות עתירה אחרת (רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2010)  (להלן: עניין אבוטבול)  הודיע שירות בתי הסוהר ביום 7.6.10, כי מכסת הזמן תוארך לתשעים דקות. לאור המלצת בית המשפט באותו עניין, החליט סגן ניצב שירות בתי הסוהר ביום 6.5.12 על הארכה נוספת של מכסת הזמן למאה ועשרים דקות. בהחלטה צוין במפורש כי על אף ההארכה עדיין ניתן לפצל את מכסת הזמן הכוללת לשלוש פעימות בלבד.

2.        בעקבות ההחלטה על הגדלת המכסה, הגיש המבקש עתירה לבית משפט קמא בה טען כי בהתאם להגדלת מכסת הזמן הכוללת יש להעלות בהתאם גם את מספר הפעימות - משלוש פעימות לארבע פעימות. כמו כן ביקש המבקש להגדיל את מספר כרטיסי החיוג אותם זכאים האסירים לקבל במסגרת ביקורים מן החוץ, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 10(ג) לפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.36.00 (להלן: פקודת הנציבות). לטענת המבקש, מאחר שלפי הפקודה מוקנים לאסיר שני כרטיסים­­­ - בני מאה ועשרים פעימות כל אחד - כעת לאור ההחלטה על הכפלת המכסה יש להכפיל בהתאם גם את כמות הכרטיסים אותם ניתן לקבל ולהעמידה על ארבעה כרטיסים.

 3.       המשיבה התנגדה לבקשתו של המבקש. בקצרה, נטען כי ההחלטה בעניין הגדלת מספר הפעימות נובעת משיקולים ואילוצים פנימיים הנוגעים לעבודת הסוהרים באגפי ההפרדה, אשר סאת המטלות המוטלות על כתפיהם גדושה ממילא. עוד הוסיפה המשיבה, כי אין כל ודאות שיתר אסירי ההפרדה תומכים אף הם בשינוי שיטת החלוקה אשר עתידה, באם תתקבל, לקצר משך כל פעימה מארבעים לשלושים דקות.

           בעניין מכסת כרטיסי החיוג ציינה המשיבה את חששם של הגורמים המוסמכים מפני שימוש לרעה בכרטיסי החיוג באמצעות הפיכת כרטיסי חיוג למטבע עובר לסוחר המשמש לתמרוץ פעילות עבריינית וסחיטת אסירים חלשים. כמו כן צוין, כי לכל אסיר עומדת דרך נוספת להצטייד בכרטיסי חיוג בקנטינה של בית הסוהר בכפוף לתקרת הקנייה החודשית העומדת כיום על אלף ושש מאות שקלים (נשים אסירות זכאיות לסכום נוסף של 200 ש"ח לרכישת מוצרים מסוימים).

4.        בהחלטתו מיום 16.12.12 דחה בית משפט קמא את העתירה בכל הנוגע להגדלת מספר הפעימות, מן הטעמים הבאים: העותר לא הצביע על צורך של ממש שבגינו יש לערוך את השינוי; הבקשה משליכה על מצבם של יתר אסירי ההפרדה ועלולה במידה מסוימת אף לפגוע בהם; וככלל, בית המשפט לא יחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של רשויות בתי הסוהר.

           עם זאת, בית המשפט קיבל באופן חלקי את העתירה בכל הנוגע למספר כרטיסי החיוג במסגרת הביקור, והורה לאפשר לעותר, בכפוף לנהלים המקובלים, לקבל שלושה כרטיסי חיוג במקום שניים, בית המשפט נימק את ההעלאה בחשיבותן של שיחות הטלפון לגבי אסירי הפרדה, וכן בהסכמת המשיב להגדלת משך שיחות הטלפון, הגדלה אשר מצדיקה שינוי גם ביחס למספר כרטיסי החיוג אותם זכאי האסיר לקבל. בית המשפט ציין כי לא נעלמה ממנו טענת המשיבה לגבי החשש מסחר בכרטיסי חיוג, אך חזקה על המשיב שיצליח לפקח על אסירי ההפרדה ולמנוע שימושים מעין אלו.   

5.        מכאן לבקשה המונחת לפניי, בה חזר המבקש על בקשתו להגדלת מספר הפעימות ומספר כרטיסי הטלכרט אותם ניתן להעביר בכל ביקור. לטענת המבקש, בקשתו להגדיל את מספר הפעימות מקובלת על אסירי הפרדה רבים מלבדו. באשר למספר כרטיסי החיוג נטען כי היה על בית המשפט לקבל את בקשתו במלואה ולהעמיד את כמות כרטיסי החיוג על ארבעה כרטיסים. לטענת המבקש, רכישת כרטיסי חיוג נוספים בקנטינה, אינה מהווה אלטרנטיבה מעשית מבחינת אסירי ההפרדה נוכח הוצאות נוספות המחייבות את אסירי ההפרדה להשתמש במלוא כספי הקצבה החודשית.

           המשיבה סבורה מנגד כי אין בבקשה כל שאלה משפטית או ציבורית אשר חורגת מגדר עניינו של המבקש ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור. גם לגופו של עניין נטען כי ההחלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

6.        לצורך הדיון, אני נכון להניח כי הבקשה שבפנינו חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, באשר היא נוגעת לכלל אסירי ההפרדה (בכך שונה ענייננו מעתירה דומה  שנדונה בהחלטה של השופטת נאור ברע"ב 7761/11 אגברייה נ' שירות בתי הסוהר (16.2.2012) (להלן: עניין אגברייה) שם היה מדובר בעותר שהורשע בעבירת משמעת). לכאורה, הבקשה עוסקת בעניינים של זוטות, אך מה שבעיני אדם חופשי לזוטות ייחשב, אינו כך לאסיר, על אחת כמה וכמה, לא לאסיר הנמצא בהפרדה ומנותק מהעולם החיצון. משכך, אדון בבקשה לגופה.

7.        בית משפט זה כבר עמד בעבר על האיזון בין התכליות הקשורות בניהול סדיר ותקין של בתי הסוהר לבין הצורך בשוויון ושמירה על כבוד האדם (ליישום האיזון בנושא שימוש של אסירים בטלפון ראו בג"ץ 6561/97 מדינת ישראל נ' מנדלסון  פ"ד נב(5) 849 (1998)).

           לענייננו, פקודת הנציבות המסדירה את הקשר טלפוני של האסיר עם סביבתו מגדירה את הקשר הטלפוני של האסיר כטובת הנאה (סעיף 1(ב) לפקודת הנציבות), הנתונה לשיקול דעתו של מנהל בית הסוהר (תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978). מנהל בית הסוהר רשאי, בין היתר, אף למנוע מאסיר או קבוצה של אסירים את טובת ההנאה. שתי הסוגיות מושא הבקשה - מספר הפעימות במסגרת מכסת הזמן של 120 דקות ומספר כרטיסי החיוג אותם ניתן להעביר לאסיר בכל ביקור - נתונות במובהק תחת אחריותו של שירות בתי הסוהר.

8.        ככלל, אין דרכו של בית המשפט להתערב בנושאים המורכבים של ניהול שגרת החיים היומיומית בבית הכלא. הגדלת מספר הפעימות, יש בה כדי להגדיל את העומס המוטל ממילא על סוהרי אגף אסירי ההפרדה. כפי שציין המשיב בתשובתו לבית משפט קמא, הארכת הזמן המוקצב לשיחות הטלפון של אסירי ההפרדה לשעתיים, הגדילה כשלעצמה את העומס על הסוהרים. זאת, באשר  בנוסף למטלות השגרתיות הרבות (כגון חלוקת האוכל, הוצאת האסירים לביקורים, כאשר כל הוצאה נעשית בנוכחות קצין ושני סוהרים וכיו"ב מטלות) עסוקים הסוהרים במהלך היום בטיפול ובמעקב אחר חלוקת הפעימות בין האסירים, קבלת שיחות הטלפון ורישום מי קיבל מתי וכמה, האם אסיר פלוני לא הצליח להשיג את מי שביקש להתקשר אליו ולכן יש לשוב אליו ולאפשר לו לבצע את השיחה ועוד. בנוסף, יש אסירים ששיחות הטלפון שלהם מצריכים פיקוח לרבות חיוג המספרים בעבורם ובהתאם לכך נערך רישום נוסף. לאור זאת, הגדלת מספר הפעימות משלוש לארבע במהלך היום לכלל אסירי ההפרדה, תיצור עומס נוסף על הסוהרים, שספק אם יש בו צורך אמיתי.

           מטעם זה, דין הבקשה להגדלת מספר הפעימות להידחות.

9.        אשר למספר כרטיסי החיוג.

           בית משפט קמא כתב בהחלטתו כי "העובדה שהמשיב הסכים להגדלת משך שיחות הטלפון משעה וחצי לשעתיים, מצדיקה שינוי גם במספר כרטיסי החיוג שמקבל אסיר ממבקריו" ולכן הורה על הגדלת המספר לשלושה כרטיסי חיוג בביקור. אלא שיש לקחת בחשבון כי מכסת הזמן שהוקצתה עמדה במקור על שעה (עניין אבוטבול לעיל), לאחר מכן הועלתה לשעה וחצי ובהמשך לשעתיים. למרות זאת, מכסת כרטיסי הטלכרט שרשאי אסיר הפרדה לקבל בכל ביקור, נותרה כפי שהיא ללא שינוי. מכאן, שיש טעם בטרוניית העותר, כי הגדלת מכסת זמן השיחות מצדיקה הגדלה של מספר כרטיסי הטלכרט באופן פרופרוציונלי, משני כרטיסים אשר שימשו בשעתו לשעת שיחה ביום, לארבעה כרטיסים אשר אמורים לשמש כיום למכסת זמן של שעתיים ביום. אציין כי בהתחשב בכך שבאסירי הפרדה מדובר, נראה כי החשש לסחר חליפין ער בכרטיסי הטלכרט קטן יותר ביחס לאסירים "רגילים".

           ברם, בסופו של יום, אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, באשר המבקש לא הראה מדוע אין באפשרותו לרכוש את כרטיסי הטלכרט הנוספים בקנטינה. יפים לעניין זה דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בעניין אגברייה:

"טענתו של המבקש לגבי ההוצאות הנוספות הקיימות לאסירי הפרדה המחייבות אותם להשתמש במלוא כספי הקצבה החודשית המוקצבת להם לקנטינה, נטענה בעלמא. לא ניתן כל הסבר המבאר מהם אותם המוצרים להם נדרשים אסירי ההפרדה, מהי עלותם, והאם רכישתם מהקטינה הינה אכן הדרך היחידה לקבלם. אשר על כן, לא ניתן לומר כי אכן מצבם של כלל אסירי ההפרדה גרוע לעניין זה משל אסירים המוחזקים בתנאים רגילים. טענותיו של המבקש מתבססות על נתונים חלקיים ובלתי מבוססים אשר אינם יכולים להוות תשתית למתן רשות ערעור".